ענ ט ר ואח' נ' משתלות רביבים בע"מ ואח'

פסק דין

התובעים הם חקלאים העוסקים בין היתר בגידול פרחים. כל אחד מן התובעים רכש מהנתבעת 2 (להלן: "המשתלה") בעונת 1999-2000 פקעות של פרח שושן פסחא. התובעים טענו כי הם שתלו את הפקעות, וכי גבעולי הפרחים לא צמחו לגובה המקובל, וכן פרחו גבעולים "עיוורים" רבים, ללא פעמון או עם פעמון פגום. התובעים טענו כי המשתלה הפרה את ההסכם שלהם עמה כאשר ספקה להם פקעות פגומות, וכי הסעיפים בהסכם המגבילים את זכותם לפיצוי הם תניות מקפחות בחוזה אחיד.

עוד נטען כי המשתלה התרשלה כאשר סיפקה לתובעים פקעות פגומות. התובעים טענו בהקשר זה כי חל הכלל "הדבר מדבר בעדו", ומכוחו עובר נטל הראייה למשתלה להוכיח כי היא לא התרשלה. זאת, מאחר שהתובעים לא יודעים את הסיבה לנזק שקרה, משום שהפקעות היו בשליטתה של המשתלה עד שהן נמכרו, ומשום שהמסקנה כי הנזק הדומה שארע לשמונה מגדלים שונים, נגרם כתוצאה מפגם בפקעות, היא מסקנה סבירה. התובעים הסתמכו גם על סקר של משרד החקלאות, וכן על חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, מר פרליס, ועל מסקנותיו.

התובעים טענו עוד, כי המשתלה אף גרמה להפרת החוזה שלהם עם אגרקסקו, שהתובעים היו אמורים למכור לה את הפרחים. התובעים טענו כי המשתלה (וכפי שיפורט להלן, גם יתר הנתבעים), צריכים לפצות את כל אחד מהתובעים בקשר עם הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהפרת החוזה ומרשלנות המשתלה.

עוד נטען כי יש לחייב בנזק גם את הנתבעת 1 (להלן: "החברה"), משום שהמשתלה והחברה – חד הן, ופעילותן היא מעורבת. התובעים טענו כי נכסי החברה הועברו למשתלה ללא תמורה, וללא טעם עסקי. כן נטען כי מסמכי ההסכם למכר פקעות הפרחים, היו מסמכים של החברה.

התובעים טענו כי יש לחייב גם את הנתבע 3 (להלן: "הקיבוץ") בנזקיהם. הקיבוץ הוא בעל רוב רובן של מניות החברה, והוא יזם את העברת הנכסים מהחברה למשתלה, תוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולת החברה לפרוע את התחייבויותיה. העברת הנכסים היתה גם שימוש פסול בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, משום שהיא נועדה להגן על הקיבוץ מפני תביעות עתידיות. הקיבוץ אף פעל למכור את המשתלות והציוד, ולמעשה חיסל בכך את העסק המניב של החברה, באופן שהתובעים לא יוכלו להיפרע מהחברה. התובעים הוסיפו וטענו כי בין הקיבוץ לבין החברה התקיים עירוב נכסים מוחלט ואף מטעם זה יש להרים את מסך ההתאגדות.

עוד נטען כי יש לחייב גם את הנתבעים 4-8 באופן אישי, בהיותם חברי הדירקטוריון של החברה, חברי הוועד המנהל של המשתלה, שהיו חברי דירקטוריון בעת העברת הפעילות מהחברה למשתלה – אף שהמשתלה לא שילמה תמורה כלשהי על זכויות החברה שהיא קבלה.

הנתבעות 1-2 טענו כי יש לדחות את התביעה נגדן. לטענתן, קיים מעשה בית דין השולל מהתובעים 2,4,5,7, ו-8 מלהעלות את טענותיהם – שכן כנגד תובעים אלה הוגשו לביצוע המחאות שנמסרו על ידיהם במסגרת התשלום עבור הפקעות. התובעים 2,5,7 ו-8 לא התגוננו, והתובע 4 התגונן וטענותיו נדחו. לכן תובעים אלה מנועים מלהעלות את טענותיהם בהליך דנן.

עוד נטען כי בהתאם להסכמים שהצדדים קשורים בהם, על התובעים היה לפנות למומחה – דיקא ן הפקולטה לחקלאות, בטרם הפניה לנתבעות, וכן היה עליהם להודיע על הפגם תוך 24 שעות ממועד התגלותו למשתלה. בנוסף, נאסר על התובעים להתלונן על איכות הפקעות, כל עוד הם לא שילמו את מלוא התשלומים עבור הפקעות. עוד נטען כי על פי ההסכמים, התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין נזק ישיר או עקיף, ומידת אחריות המשתלה לא תעלה על שווי ההזמנה.

הנתבעות טענו כי אין מקום להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו". ראשית, התובעים יכלו לדעת את הנסיבות שגרמו לפגם, משום שהתובעים יכלו לשלוח את הבצלים לבדיקת מעבדה מייד לאחר שהפגם התגלה – כאשר בשלב זה היו הבצלים בשליטתם של התובעים. אף על פי כן, התובעים ברובם לא שלחו אותם לבדיקת מעבדה, שיכלה להביא לזיהוי הסיבה לפגם הנטען. התובעים 1-2 שהעידו כי שלחו את הפקעות לבדיקת מעבדה, לא צירפו את תוצאות הבדיקה. בנוסף, חלק מהתובעים אף טענו כי הם יודעים את טיבו של הפגם בבצלים.

גם התנאי השני להחלת הכלל לא התקיים, משום שהפקעות היו בשליטת התובעים, והם אלה ששלטו על תנאי הגידול של הפרחים. התנאי השלישי לא התקיים, משום שהתובעים לא צירפו בדיקות מעבדה שניתן היה לקבל בקלות במועד הרלוונטי.

באשר לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, נטען כי קיימים שיקולים כבדי משקל שלא לכבדה – משום שהמומחה הסתמך על הנחות שונות שכלל לא נטענו על ידי התובעים, משום שהוא לא בדק את טענות הנתבעות ביחס לייצור הבצלים על ידיהן, ולא התייחס לכך שאצל חלק מהמגדלים הפגמים הללו לא קרו. לטענת הנתבעות, המומחה הסתמך על סקר משרד החקלאות שלא הוגש כראייה. הוא לא התייחס לעובדה כי מלכתחילה הבצלים הניבו פריחה "נורמטיבית" ורק לאחר מכן, בגל הפריחה השני, נגרם הנזק. המומחה לא התייחס לטענה לפיה עובדה זו מעידה על כך כי הנזק הנטען הוא באחריות התובעים.

המומחה לא נתן משקל לעובדה כי התובעים לא שלחו את הפקעות לבדיקת מעבדה. עוד נטען כי המומחה שגה כאשר לא קבע כי הנזק נגרם עקב רשלנות התובעים. הנתבעות חולקות גם על אופן חישוב הנזק על ידי המומחה.

נתבעים 3-8 הצטרפו לטענות הנתבעות 1-2, ואף טענו כי יש לדחות את התביעה נגדם בהעדר יריבות. לטענתם, ההסכם בו התקשר כל אחד מהתובעים היה עם המשתלה, ולא עם החברה. במועד ההתקשרות בהסכמים, אחרי 1.1.99, החברה כבר חדלה מלפעול, והשימוש במסמכי החברה היה בתום לב ומטעמי נוחות.

לטענת הנתבעים, המשתלה והחברה הם גופים נפרדים שקיימת ביניהם הפרדה רכושית. המשתלה היא אגודה שיתופית חקלאית שנוסדה רק בשנת 1998, כדי לקלוט את הפעילות של החברה. להעברת הפעילות היה היגיון עסקי, והיא בוצעה בתמורה, זמן רב לפני שהתובעים רכשו את הבצלים. זאת ועוד – במועד רכישת הבצלים על ידי התובעים, לא ניתן היה לדעת כי הבצלים פגומים. לכן לא ניתן לייחס את העברת הפעילות לחשש מפני תביעה של התובעים, או לניסיון להתחמק מתביעה כזו.

הנתבעים טענו כי הקיבוץ אינו בעל מניות במשתלה, ולכן אם החיוב הוא של המשתלה, לא ניתן להגיע אל הקיבוץ במסגרת "הרמת מסך". עוד נטען כי גם אם יש עילת תביעה נגד החברה, אין מקום להרים את מסך ההתאגדות ולהגיע לקיבוץ, שכן לא הוכח כי עסקי החברה נוהלו שלא לטובתה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר. לא נכון כי לתובעים הוצגו מצגים על ידי הקיבוץ. הנתבעים טענו כי אין זה נכון שהנתבעות פעלו באמצעות הקיבוץ להברחת נכסים, שכן לא הוכח שהנתבעות מכרו את נכסיהן, והראיות בהקשר זה הן עדויות שמיעה בלתי קבילות.

הקיבוץ לא היה מעורב בניהול החברה, אף שהיה בעל מניות בה, ולא הפיק מקיומה כל יתרון פסול – לצורכי תרמית, עירוב נכסים או התחמקות מהוראות החוק.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי אין מקום לחייב את הנתבעים 4-8 (הדירקטורים) באופן אישי. הם לא פעלו בחוסר תום לב או למען מטרות זרות – להיפך, הוכח כי העברת הפעילות מהחברה למשתלה נעשתה לפני רכישת הבצלים וללא קשר אליה, כאשר היה טעם של ממש בהעברה זו, והיא נעשתה בתמורה. לא הוכח כי הדירקטורים הציגו מצגי שווא, או כי הם נהגו בתרמית. לא הוכח כי הנתבעים הציגו מצג כלשהו כלפי התובעים, ולא הוכח כי ניתן היה לדעת במועד מכירת הפקעות כי הן פגומות. לכן לא ניתן לקבוע כי הוצג על יד מי מהנתבעים מצג שווא רשלני.

דיון

ראשית יש לבחון האם הוכיחו התובעים כי עומדת להם עילת תביעה כנגד המשתלה. לענין עילת התביעה, יש לברר הן את העילה החוזית והן את העילה הנזיקית. רק אם התשובה היא חיובית, יהיה מקום לברר האם יש לחייב נתבעים נוספים מלבד המשתלה. נבחן את שתי עילות התביעה – הנזיקית והחוזית.